19.4.2012

גדעון רפאל בן-מיכאל
סדר פסח בשואה
במחנות ההשמדה והריכוז לא הייתה כל אפשרות לקיים את סדר הפסח כהלכתו. האסירים היהודים לא ויתרו. הם רצו בכל מאודם לשמור על זהותם היהודית בתנאים הקשים ביותר. במאמצים רבים תוך סיכון
נפשם ובתנאי מחתרת הם קיימו את "סדר הפסח".
גולדה כ"ץ-קיבל מספרת בעדותה, כיצד "שמרו" על חג הפסח באמצעות הדמיון היוצר. היא וחברותיה קיימו את ליל הסדר "כהלכתו" בזכות נערה חסידית שהביאה עמה סידור תפילה למחנה אושוויץ. את היין, המצות, מאכלי "קערת
הסדר" והסעודה עצמה העלו בדמיונם היוצר. זוהי דוגמא עילאית להישרדות באמצעים רוחניים.

כך היא מספרת בעדותה:
באושוויץ הכניסו אותנו לצריפים שהיו מיועדים מראש לנשים. ה"קאפואיות" או ה"שטובנדינסט" [הממונות על הצריפים], בלי הבדל אם היו גרמניות או יהודיות, התייחסו אלינו בלי רחמים, גידפו והרביצו, הרעיבו על כל דבר של מה בכך.

בין הנערות שהובאו באותה עת לאושוויץ – קיץ 1944 – הייתה נערה מבית חסידי. היא הביאה אִתָה סידור קטן שקיבלה מאביה החסיד. בצד העטיפה בפנים הודבק "לוח" יהודי בכתב-יד, בו פורטו כל חגי ומועדי ישראל. כל הנערות השגיחו, בסודי-סודות, בשבע עיניים על האוצר הזה שחלילה לא תשלוט בו עינא בישא. בשעה שהיינו בטוחות שכל בעלי התפקידים נעלמו מן הצריף, הוציאה הנערה את האוצר והתחילה להקריא לפנינו פרקי
תהילים. היא קראה את הפסוקים בהדגשה מיוחדת, כמו למשל, תיאור ההולם אותנו: "כמוץ אשר תנדפנו רוח", וכולנו הקשבנו בנשימה עצורה. הנערה המשיכה לקרוא, ובעינינו הייתה נראית כמו דבורה הנביאה – "אז ישובו רשעים לשאולה", "וברשת זו טמנו, נלכדה רגלם"... היא ידעה לתרגם ולהסביר את משמעות הפסוקים. דבריה היו לנו כצרי, כתרופת-פלא, התעודדנו והתנחמנו. הזלנו דמעות של רגיעה. באותן שעות הלילה פסוקי התהילים של הנערה מהונגריה, עוררו בנו תקווה.

ימים ספורים לפני חג הפסח, כפי שצוין ב"לוח", שאלנו את הנערה החסידית, מה היא חושבת, איך נוכל לערוך את ה"סדר" בתוך כל הסחי והלכלוך שבצריף? מצה אין לרפואה? יום לפני פסח אמרה לנו הנערה, בשעות הערב המאוחרת, שהיא חושבת שמחר, בליל הסדר, נערוך את ה"סדר" לאחר חצות הלילה, בדיוק כפי שערכו את הסדר האנוסים בספרד. ואשר בנוגע למצות ושאר אביזרים השייכים לטקס הסדר, כל אחת תחשוב בדמיונה כאילו המצות,
היין ושאר הדברים הנחוצים לסדר אמנם קיימים, כפי שהיינו רגילות, כל אחת אצל הוריה בבית. אני – אמרה הנערה מהונגריה – אקרא את ה"הגדה" מתוך הסידור. כל אחת מכן תדליק נרות החג בדמיונה. אני אקדש על הכוס, ואתן תלקקו באצבע על שפתותיכן, כאילו אתן שותות מיין הקידוש, ותאמרו "אמן"!

אכן היה זה ליל-שימורים שיישאר חרות בזיכרוני לכל ימי חיי. ה"סדר" ארך עד אור הבוקר. בגלל השעה המאוחרת וכן בגלל הפחד שמא נופרע באמצע, דילגה הנערה החסידית על כמה קטעי פזמונים מן ה"ההגדה", וסיימנו ב"חסל סידור פסח כהלכתו" ו"לשנה הבאה בירושלים"!.
זכותה של אותה צדיקה תעמוד לנו ולכל ישראל, אמן.

פרופ' יפה אליאך מספרת על סדר פסח שערך הרבי מבלוז'ב, רבי ישראל שפירא במחנה ברגן-בלזן. הרבי כמנהגו החל להסביר את דברי ההגדה. אולם אותו לילה אפל בברגן-בלזן היו למילות ההגדה העתיקות משמעות מיוחדת במינה.


"לילה" – אמר הרבי – פירושו ליל גלות, חושך וסבל. "בוקר" משמעותו גאולה, תקווה ואור. "מדוע שונים סבל זה, לילה זה, שואה זו מכל התלאות והצרות אשר פקדו את העם היהודי בעבר?" איש לא השיב לשאלת הרבי.

ורבי ישראל שפירא המשיך: "מה נשתנה סבל זה, שואה זו מכל הלילות, מכל הצרות שפקדו את אבותינו בעבר? "שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה". בעבר בכל הלילות הארוכים בגלות אנו היהודים אכלנו גם חמץ וגם מצה. חמץ, פירושו לחם שתפח, מצה פירושה לחם שטוח ללא כל גובה, בעבר, בלילות-הגלות, היו לנו גם ימים של התרוממות הרוח, רגעים של יצירה, אבל הלילה הזה, בתקופת השואה, כולו מצה. אנו נמצאים בשפל המדרגה, בעמק-הבכא, ללא כל התרוממות, ללא כל מרגוע".

"אבל אל נא תתייאשו, ידידיי הצעירים" – המשיך הרבי בקול נסוך ביטחון – "כי תקופה זו היא אתחלתא דגאולה. כתוב בהגדה, 'עבדים היינו לפרעה במצרים'. המילה 'עבדים' היא ראשי תיבות של 'דוד בן ישי עבדך משיחך'. אנו עבדים במחנות ההסגר הנאציים ובגטאות. אנו שראינו את הרגעים האפלים ביותר בתולדות האנושות. אנו שראינו את שקיעתה של אירופה הנאורה – עוד נזכה ונראה את אור הגאולה. כי בטרם יבוא האור הגדול יהיה חושך מוחלט, כפי שנאמר על ידי נביאנו זכריה: 'והיה לעת ערב יהיה אור' והנביא ישעיהו אמר: 'העם ההולכים בחושך ראו אור גדול יושבי בארץ צלמוות אור נגה עליהם'.


אלינו, ילדים יקרים, נתכוונו הנביאים כאשר ניבאו מה שניבאו. אנו היושבים בגיא צלמוות, נחיה ונזכה לראות את אור הגאולה".

הסדר נגמר. אי-שם למעלה בשמיים הירח כוסה בעננים שחורים. הרבי נשק לכל ילד במצחו והבטיח להם כי הקץ ללילה האפל ביותר בתולדות האנושות בוא יבוא ולעם היהודי, הטוב שבעמים, תבוא גאולה שלמה. הילדים חזרו לצריפים, עבדים צעירים בעידן חדש, עויין וחרש לכל צעקותיהם. אולם כולם בטוחים היו כי בהד צעדיהם על אדמת ברגן-בלזן הרוויה דם, הם שומעים את קול פעמי המשיח. 


סרט וידיאו: סדר פסח אחרון בגטו ורשה.

אין תגובות: