גדעון רפאל בן-מיכאל
נוער נאמן זיכרון השואה - רעיון שהוצאתי מן הכח אל הפועל
על דעת רחמי שהורוני למחול, עד באו הימים שאיימו מלסלוח, נדרתי הנדר: לזכור את הכול, לזכור - ודבר לא לשכוח. (אברהם שלונסקי)
"זכרו שניכם את אשר עשה לנו עמלק. זכרו הכול. אל תשכחו עד סוף ימיכם והעבירו הלאה כצוואה קדושה לדורות הבאים שהגרמנים הרגו, טבחו ורצחו אותנו".
(מתוך צוואתו של אלחנן אלקס, מנהיג היודנראט בגטו קובנה)
"למען ידעו דור אחרון, בנים יולדו, יקומו ויספרו לבניהם". (תהילים עח, ו)
זיכרון השואה היא חלק בלתי נפרד מזהותנו היהודית ומחרדות הקיום שלנו. ב"מגילת העצמאות", המשמשת כמסמך המכונן של המדינה נכתב: "השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים".
המדינה קבעה יום זיכרון ממלכתי מיוחד - את יום השואה והגבורה, בו מתקיים ריטואל ממלכתי קבוע במוסדות ציבור, בבתי ספר, ב"יד ושם" ובכל כלי התקשורת.
הרבנות הראשית קבעה את "יום הקדיש הכללי" ביום צום עשרה בטבת. ביום זה אומרים "קדיש" לזכר הנספים שאין אנו יודעים את יום הירצחם.
בתיקון לחוק חינוך ממלכתי, נקבעו מטרות החינוך של מערכת החינוך במדינת ישראל. החוק כרך יחד את החינוך היהודי עם זיכרון השואה וכך נכתב בחוק במטרה 4 : "מטרות החינוך הממלכתי הן: ...ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית, להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה ולחנך לכבדם".
בעקבות משפט אייכמן, התחילה ההתעוררות וההתעניינות רבה בשואה, שגרם גם למתן לגיטימציה לניצולי השואה לספר את מה שעבר עליהם גם בכתב וגם בעל-פה.
מוסד "יד ושם" ומוסדות רבים נוספים ברחבי הארץ עוסקים בזיכרון, בתיעוד ובהנחלת זיכרון השואה.
כך התחילה להתגבש זהות קולקטיבית נוספת. זיכרון השואה נהיה חלק בלתי נפרד מזהותנו היהודית.
שארית הפליטה-ניצולי השואה, אחרי למעלה מחמישים שנה לאחר השואה, היו ערים לעניין זה. במנשר שהוציאו הניצולים כקריאה לעולם כולו בעת נעילת הכנס הבינלאומי על "מורשת ניצולי השואה – ההשפעות האתיות והמוסריות לאנושות", שנערך בבקעת הקהילות ב"יד ושם" ביום ה, כט בניסן תשס"ב (11.4.02), הקריא עיתונאי והסופר צבי גיל את מנשר הניצולים. אביא קטע מהמנשר: "אנחנו דור ניצולי השואה הולכים ומתמעטים. בעוד שנים לא רבות לא יהיה עוד על כדור הארץ אדם שיוכל להעיד: 'אני זוכר את מה שאירע בשואה'. יוותרו רק ספרי זיכרונות ומחקר, תמונות וסרטים, ועדויות ניצולים. או אז יהפוך זיכרון השואה מגורל כפוי, החתום בבשרנו ובנשמתנו, לייעוד היסטורי שעל האנושות ועל הדורות הבאים לשאת באחריות לצקת בו תוכן ומהות".
צה"ל, ביעדיו הערכיים, רואה את זיכרון השואה כערך בעל חשיבות רבה בעיצוב דמותם של חייליו. דוגמא לביטוי הדבר, אביא מדברי האיגרת של קצין חינוך ראשי תא"ל צביקה הררי למפקדים בצה"ל, שיצאו למסע במחנות ההשמדה בפולין. כך הוא כותב באיגרתו:
"אתם עומדים היום בפתחו של מסע. במסע שותפים קצינים, נגדים, אנשי מילואים, בני – מיעוטים, ועולים מהזרועות והחילות השונים, המייצגים את צה"ל כולו.
זיכרון השואה, מהווה נדבך מרכזי ברצף הקיום היהודי ובתפיסת הזהות היהודית הקולקטיבית. הבנת הקשר בין המאורעות שעברו היהודים בשואה, ובין המאבק על קיומה של מדינת ישראל, מעמיק את חשיבות הבנת ייחודו של צה"ל כצבא המושתת על עקרונות מוסר כלל אנושיים, וערכים יהודיים תוך הבנת חשיבות קיומה של מדינת ישראל הריבונית כמדינת היהודים ותפקיד צה"ל בתוכה.
המסע אליו אתם יוצאים הוא הזדמנות וקריאה. הזדמנות עבור כל אחד ואחד מכם לברר ולחקור את זהותו האישית – להכיר את שורשיו, שורשי העם היהודי ומדינת ישראל. המסע מהווה גם קריאה עבורכם, כמפקדים בצה"ל, להמשיך ולעשות כל שביכולתכם לחיזוק של צה"ל, למען יהיה העם היהודי לנצח מוגן בארצו. המסע קורא למחויבות האישית של כל אחד מכם כמפקד לחנך את חייליו לשמירה על הרמה הערכית המוסרית הגבוהה ביותר, במילוי משימתכם.
את המסע לפולין מלווה עד – ניצול שואה. עבורכם זוהי הזדמנות של דור אחרון לשמוע עדות חיה מפיו של מי שעבר את התופת. עבורו זוהי סגירת מעגל, לשוב למקום התרחשות הזוועות מלווה במפקדי צה"ל, המעידים על תקומת עם ישראל בארצו.
יחד אתכם יוצאים למסע נציגי משפחות שכולות. משפחות אלו הקריבו את היקר להן מכל – את יקיריהן. הצטרפות נציגי המשפחות השכולות למסע מסמלת את הרצף ההיסטורי של הקורבן שנדרש העם היהודי להקריב למען נוכל כולנו לחיות בבטחה במדינת ישראל.בתקופה זו, בה נלחם צה"ל על בטחונה של מדינת ישראל, המסע לפולין מזכיר לכולנו כי לעם היהודי אין קיום אלא כריבון במדינתו ובארצו. השואה היא לנו צוואה, לשמור על דמותנו המוסרית ולהבטיח כי לעולם לא עוד". ניצולי השואה, ממלאים תפקיד חשוב של אנשי עדות – "אוד מוצל מאש". הם מספרים לנו בצורה בלתי אמצעית את חיי הסבל, הגבורה האישית, והעמידה יהודית-רוחנית שחוו בשואה דרך סיפורם האישי.
עתה, רבים מהניצולים הזדקנו וחלקם, לצערנו הרב – נפטרו. כדי להמשיך ולהחזיק את לפיד העדות והזיכרון ולהיאבק בתופעת האנטישמיות והכחשת השואה, טבעי הדבר, שעלינו לרתום את בני הנוער למלא את החלל שנותר ולאתגרם לשאת באחריות על הנושאים הללו.
אנו עדים לתופעה ברוכה: בני נוער רבים מתעניינים בשואה וזרם משלחות בני הנוער לפולין לא פוסק. העובדות הללו, האיצו בי ליזום פעילות שבה נטפח, נקרב ונעודד בני נוער, שילמדו על השואה, שינסו להפיק לקחים, שימשיכו להחזיק במשא הכבד. כעין מרוץ שליחים אין סופי. לפיד שהוא פיקדון העובר מדור לדור.
למסגרת התנדבותית זו נתתי את השם:
"נוער נאמן זיכרון השואה"
מסגרת זו הוקמה בשנת תש"ס-2000 ופועלת במסגרת הפעילות החינוכית של המכון ללימודי השואה ע"ש חדווה אייבשיץ בחיפה.
תהליך ההבניה של מסגרת – "נוער נאמן זיכרון השואה"הנושא מוצג בפני תלמידי כיתות ט', המתנדבים להיות נאמני זיכרון השואה.
במשך כארבע שנים, תיווצר מסגרת של תלמידים מתנדבים מכיתות ט' עד יב'.
בכיתה ט' יתחיל תהליך המודעות וההכשרה שימשך עד כיתה יב'.
אני מצפה, שהנאמנים, בהיותם בוגרים יותר, ימשיכו להחזיק את לפיד הזיכרון.
היעדים המרכזיים של תוכנית "נוער נאמן זיכרון השואה":
• בני הנוער, נאמני זיכרון השואה יהיו בעלי ידע בנושאים מגוונים בתחום השואה באמצעות תהליך לימוד והכשרה [קיימת תוכנית הכשרה מובנית].
• בני הנוער, נאמני זיכרון השואה יהיו מסוגלים להעביר את הידע אותו רכשו - בבתי הספר ובקהילה.
• הנאמנים ייזמו פעולות בקרב תלמידים ובני נוער ב"חקר" ו"אימוץ" קהילות שנכחדו בשואה.
• בכל שנה, הם יארגנו ימי זיכרון לקהילה שנכחדה בבתי הספר, בתנועות הנוער ובקהילה.
• כל אחד מבני הנוער, יראה עצמו כמעביר מסר, חונך לתלמידים צעירים ומשולב במסגרות חינוכיות וקהילתיות.
• יצא לאור עלון של "נוער נאמן זיכרון השואה".
• יוקם אתר אינטרנט שיופעל ויתוחזק ע"י הנאמנים.
• בני הנוער יעלו את נושא השואה באתרים הרלוונטיים ברשת האינטרנט במסגרת המאבק נגד מכחישי השואה ובאנטישמיות הגוברת והולכת.
• הנאמנים יהיו שותפים בארגון טקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה בבתי הספר ובישוב שבו הם גרים.
• הנאמנים יהיו מעורבים בטכסים "לכל איש יש שם".
• כותבים עבודות בנושא השואה.
• מתנדבים בספריית ביה"ס/בישוב לטיפוח מדור השואה בספריה.
• שותפים בתיעוד ניצולים שעדיין חיים עמנו.
• כותבים מכתבים לחברים בנושא השואה.
• כותבים מאמרים לעיתון התלמידים של ביה"ס.
• כותבים מכתבים לעיתונות הארצית והמקומית ולמדור "קוראים כותבים" בנושאי
שואה ואנטישמיות.
• שותפים ומעורבים בהקמת גרעין של בני נוער בבית הספר ובישוב. הגרעין יהווה
תשתית לדור ההמשך של הנאמנים.
• בני הנוער ידווחו מעת לעת על התנסותם. ההתנסות תתועד.
• אנו מצפים, שבני הנוער ימשיכו בשליחותם גם בהיותם מבוגרים ובעלי משפחות.
בסדנאות שקיימנו לתלמידים המתנדבים, כל משתתף הסביר לחבריו את המניעים להצטרפותו למסגרת "נוער נאמן זיכרון השואה". הנה לקט של דברים שנאמרו באחת הסדנאות:
משתתפת: "גרה בעתלית. כולם מכירים את כולם. ראיתי שכנים עם מספר על היד. אף בכל שנה, אנו מקיימים סדנת פתיחה לבני הנוער החדשים שהצטרפו למסגרת.
משתתפת: "אני לא יודעת היסטוריה. אני רוצה לדעת על ההיסטוריה של עם ישראל, על השואה. לי במשפחה יש ניצולי שואה. סבתא של אימא שלי לא גרה בישראל. סיפרו לי דברים קשים. אני רוצה לראות סרטים. רוצה לדעת יותר חומר מעמיק. בהמשך – אני מבקשת להדריך צעירים יותר ולעסוק בנושא ההכחשה".
משתתף: "רוצה לדעת יותר ממה שלומדים בביה"ס. זיכרון, הפקת לקחים. איך חברה יכולה להגיע להיות חברה נאצית ? איך אנשים יכולים לקיים אידיאולוגיה כזאת?"
משתתף: "ראיתי את סרט הנחשול. אני מסתכל קדימה. צריך לדעת מה קרה כדי שלא פעם לא דיברו. לא ידעתי על המשפחה, ואני מרגישה שעכשיו הזמן לדעת".
משתתפת: "יש גם אנשים שאין להם ניצולי שואה במשפחה ובכל זאת הם צריכים לדעת. אנחנו צריכים להיות מעבירי מסר. להעביר הלאה".
מעֶבֶר לטכסי הזיכרון המתקיימים ביום השואה והגבורה ובעשירי בטבת – יום הקדיש הכללי ויציאה לימי עיון במכונים ללימודי השואה, כמעט שלא עוסקים בנושא השואה בבתי הספר. חוזר מנכ"ל משרד החינוך, מחייב ללמד את נושא השואה בחטיבה העליונה בהיקף של 30 שעות בלבד. לכן, יש חשיבות רבה בהכשרתם של אותם בני הנוער מתנדבים (מכתה ט' ומעלה), כדי שתרמיל הידע והערכים בנושא השואה יהיה מלא יותר וניתֶן בידיהם כלים לעיון עצמי, כדי שיוכלו להתמודד עם "הים הגדול" של ספרים ועדויות בנושא השואה.
נושאי הידע שיוקנו במסגרת ימי העיון ובלמידה עצמית של הנאמנים:
• שנאת ישראל והאנטישמיות.
• עליית הנאציזם – עקרונות, אידיאולוגיה ותעמולה.
• שלטונו של היטלר והחקיקה האנטי יהודית • ליל הבדולח.
• מאגר תעודות ועדויות על רצח היהודים ו"הפתרון הסופי".
• אופני הרצח בגיאיות ההריגה, בגטאות ובמחנות.
• "ועידת ואנזה" • ניסיונות טשטוש והסוואה.
• שלבי יסוד ברדיפות היהודים: פגיעה בהכנסה, החרמת רכוש וכספים, ניצול כוח אדם,בידול, בידוד וריכוז, עקירה וגירוש, אשליה, הטעייה ורמייה.
• החיים בגטאות • החיים במחנות.
• ההנהגה היהודית • המחתרות • המרידה בגטאות.
• קידוש השם וקידוש החיים • עמידה רוחנית ויהודית בשואה.
• צעדות המוות • השחרור ומחנות העקורים.
• ילדים בשואה • חסידי אומות העולם.
• יחס העולם לטרגדיה היהודית • חשבון הדמים • הכחשת שואה.
נוסף על הידע הנ"ל, אנו מקנים לנאמנים מתודות להעברת תכנים ותוכניות וארגון טכסי יום השואה במסגרת בית הספר והקהילה.
השתלבות נאמני זיכרון השואה עם הניצולים - אנשי העדות
במכון ללימודי השואה, בימי העיון, מופיעים מעת לעת ניצולי שואה – אנשי עדות, המספרים לתלמידים את חוויותיהם האישיות.
פעם בשנה מקיים המכון ללימודי השואה, ערב הערכה והוקרה לאנשי העדות.
בטכס שהתקיים ב – 24.9.2000 חשבנו, שמן הראוי לשלב את "נוער נאמן זיכרון השואה" בהתכנסות של ניצולים-אנשי העדות המופיעים בימי העיון בפני ציבור התלמידים. נציגם היה גם דובר בכנס. כנציג ממשיכי לפיד העדות והזיכרון, אמר הנער תום אלכסנדרון את הדברים הבאים:
אורחים נכבדים, ערב טוב!
כמייצג את קבוצת נאמני השואה, אני מברך אתכם היום בברכת שנה טובה ומוצלחת.
מזה כשנתיים אנו חברי הקבוצה ואנוכי מקימי ומייסדי פורום הזיכרון, עושים את מֵרב המאמצים ללמוד וללמד את הנוער החיפאי את ערכי השואה והשלכותיה. הקבוצה מורכבת מבני נוער עולים ובני הארץ, בני כל העדות, אשר לקחו על עצמם את תפקיד נושאי הדגל בשימור השואה על כל נושאיה. מי כמותכם הניצולים מכיר את העובדות המצמררות, וכשאנו נפגשים ושומעים ממקור ראשון את העדויות, אנו משתדלים בכל מאודנו לספוג ולקלוט כמה שיותר למען נוכל להעביר את העובדות לאחרים למטרה הנעלה של "לזכור ולא לשכוח". מובן, שאין ביכולתנו לנחם אתכם הניצולים, אך בהחלט יכולים ורוצים אנו לתקן לכם מעט נחת בעצם הידיעה שגם הנוער רוצה לדעת ולזכור על אף פער הדורות.
אסיים בברכת שנה טובה ואריכות ימים.
תום אלכסנדון
********************************************************
יש לנו חוב גדול לנרצחים בשואה. לקראת יציאתם של התלמידים לשליחות החשוב בהנחלת
זיכרון השואה, חשבתי שמן הראוי להקריא להם את השיר שמצאתיו בספר זיכרון לקהילת מוסטי- ויאֶלקֶה:
אברהם אקנר: "אנו חבים לכם"
אנו חבים לכם מצבה –
לא משיש ולא מגזית,
לא באותיות זהב חרותה
וגם לא יבער בה לפיד.
לא הובלנו אֶתכֶם לקבר ישראל
ולא השתטחנו עליו בחודש אלול,
מקום קבורתכם לא נודע –
ייסורינו הם בלי גבול.
את קברותיכם לא פקדנו,
לא אמרנו קדיש-יתום.
ימי שבעה לא ישבנו –
אי הקבר ואי המקום?
טמנו אתכם בתוך גופינו הפצועים,
עמוק בליבותינו חרוטה הדמות.
צער ויגון מלווים דרכינו,
אבלנו מתמיד – וכל יום התייחדות.
לא הקימונו לכם מצבה,
לא משיש ולא מגזית,
רק מדמעות שקפאו בעינינו
יוקדת בלבנו אש התמיד.
מורים המלווים את התלמידים המתנדבים
הנוער בסדנה משותפת עם אנשי עדות - ניצולי שואה
נוער נאמן זיכרון השואה - רעיון שהוצאתי מן הכח אל הפועל
על דעת רחמי שהורוני למחול, עד באו הימים שאיימו מלסלוח, נדרתי הנדר: לזכור את הכול, לזכור - ודבר לא לשכוח. (אברהם שלונסקי)
"זכרו שניכם את אשר עשה לנו עמלק. זכרו הכול. אל תשכחו עד סוף ימיכם והעבירו הלאה כצוואה קדושה לדורות הבאים שהגרמנים הרגו, טבחו ורצחו אותנו".
(מתוך צוואתו של אלחנן אלקס, מנהיג היודנראט בגטו קובנה)
"למען ידעו דור אחרון, בנים יולדו, יקומו ויספרו לבניהם". (תהילים עח, ו)
זיכרון השואה היא חלק בלתי נפרד מזהותנו היהודית ומחרדות הקיום שלנו. ב"מגילת העצמאות", המשמשת כמסמך המכונן של המדינה נכתב: "השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים".
המדינה קבעה יום זיכרון ממלכתי מיוחד - את יום השואה והגבורה, בו מתקיים ריטואל ממלכתי קבוע במוסדות ציבור, בבתי ספר, ב"יד ושם" ובכל כלי התקשורת.
הרבנות הראשית קבעה את "יום הקדיש הכללי" ביום צום עשרה בטבת. ביום זה אומרים "קדיש" לזכר הנספים שאין אנו יודעים את יום הירצחם.
בתיקון לחוק חינוך ממלכתי, נקבעו מטרות החינוך של מערכת החינוך במדינת ישראל. החוק כרך יחד את החינוך היהודי עם זיכרון השואה וכך נכתב בחוק במטרה 4 : "מטרות החינוך הממלכתי הן: ...ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית, להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה ולחנך לכבדם".
בעקבות משפט אייכמן, התחילה ההתעוררות וההתעניינות רבה בשואה, שגרם גם למתן לגיטימציה לניצולי השואה לספר את מה שעבר עליהם גם בכתב וגם בעל-פה.
מוסד "יד ושם" ומוסדות רבים נוספים ברחבי הארץ עוסקים בזיכרון, בתיעוד ובהנחלת זיכרון השואה.
כך התחילה להתגבש זהות קולקטיבית נוספת. זיכרון השואה נהיה חלק בלתי נפרד מזהותנו היהודית.
שארית הפליטה-ניצולי השואה, אחרי למעלה מחמישים שנה לאחר השואה, היו ערים לעניין זה. במנשר שהוציאו הניצולים כקריאה לעולם כולו בעת נעילת הכנס הבינלאומי על "מורשת ניצולי השואה – ההשפעות האתיות והמוסריות לאנושות", שנערך בבקעת הקהילות ב"יד ושם" ביום ה, כט בניסן תשס"ב (11.4.02), הקריא עיתונאי והסופר צבי גיל את מנשר הניצולים. אביא קטע מהמנשר: "אנחנו דור ניצולי השואה הולכים ומתמעטים. בעוד שנים לא רבות לא יהיה עוד על כדור הארץ אדם שיוכל להעיד: 'אני זוכר את מה שאירע בשואה'. יוותרו רק ספרי זיכרונות ומחקר, תמונות וסרטים, ועדויות ניצולים. או אז יהפוך זיכרון השואה מגורל כפוי, החתום בבשרנו ובנשמתנו, לייעוד היסטורי שעל האנושות ועל הדורות הבאים לשאת באחריות לצקת בו תוכן ומהות".
צה"ל, ביעדיו הערכיים, רואה את זיכרון השואה כערך בעל חשיבות רבה בעיצוב דמותם של חייליו. דוגמא לביטוי הדבר, אביא מדברי האיגרת של קצין חינוך ראשי תא"ל צביקה הררי למפקדים בצה"ל, שיצאו למסע במחנות ההשמדה בפולין. כך הוא כותב באיגרתו:
"אתם עומדים היום בפתחו של מסע. במסע שותפים קצינים, נגדים, אנשי מילואים, בני – מיעוטים, ועולים מהזרועות והחילות השונים, המייצגים את צה"ל כולו.
זיכרון השואה, מהווה נדבך מרכזי ברצף הקיום היהודי ובתפיסת הזהות היהודית הקולקטיבית. הבנת הקשר בין המאורעות שעברו היהודים בשואה, ובין המאבק על קיומה של מדינת ישראל, מעמיק את חשיבות הבנת ייחודו של צה"ל כצבא המושתת על עקרונות מוסר כלל אנושיים, וערכים יהודיים תוך הבנת חשיבות קיומה של מדינת ישראל הריבונית כמדינת היהודים ותפקיד צה"ל בתוכה.
המסע אליו אתם יוצאים הוא הזדמנות וקריאה. הזדמנות עבור כל אחד ואחד מכם לברר ולחקור את זהותו האישית – להכיר את שורשיו, שורשי העם היהודי ומדינת ישראל. המסע מהווה גם קריאה עבורכם, כמפקדים בצה"ל, להמשיך ולעשות כל שביכולתכם לחיזוק של צה"ל, למען יהיה העם היהודי לנצח מוגן בארצו. המסע קורא למחויבות האישית של כל אחד מכם כמפקד לחנך את חייליו לשמירה על הרמה הערכית המוסרית הגבוהה ביותר, במילוי משימתכם.
את המסע לפולין מלווה עד – ניצול שואה. עבורכם זוהי הזדמנות של דור אחרון לשמוע עדות חיה מפיו של מי שעבר את התופת. עבורו זוהי סגירת מעגל, לשוב למקום התרחשות הזוועות מלווה במפקדי צה"ל, המעידים על תקומת עם ישראל בארצו.
יחד אתכם יוצאים למסע נציגי משפחות שכולות. משפחות אלו הקריבו את היקר להן מכל – את יקיריהן. הצטרפות נציגי המשפחות השכולות למסע מסמלת את הרצף ההיסטורי של הקורבן שנדרש העם היהודי להקריב למען נוכל כולנו לחיות בבטחה במדינת ישראל.בתקופה זו, בה נלחם צה"ל על בטחונה של מדינת ישראל, המסע לפולין מזכיר לכולנו כי לעם היהודי אין קיום אלא כריבון במדינתו ובארצו. השואה היא לנו צוואה, לשמור על דמותנו המוסרית ולהבטיח כי לעולם לא עוד". ניצולי השואה, ממלאים תפקיד חשוב של אנשי עדות – "אוד מוצל מאש". הם מספרים לנו בצורה בלתי אמצעית את חיי הסבל, הגבורה האישית, והעמידה יהודית-רוחנית שחוו בשואה דרך סיפורם האישי.
עתה, רבים מהניצולים הזדקנו וחלקם, לצערנו הרב – נפטרו. כדי להמשיך ולהחזיק את לפיד העדות והזיכרון ולהיאבק בתופעת האנטישמיות והכחשת השואה, טבעי הדבר, שעלינו לרתום את בני הנוער למלא את החלל שנותר ולאתגרם לשאת באחריות על הנושאים הללו.
אנו עדים לתופעה ברוכה: בני נוער רבים מתעניינים בשואה וזרם משלחות בני הנוער לפולין לא פוסק. העובדות הללו, האיצו בי ליזום פעילות שבה נטפח, נקרב ונעודד בני נוער, שילמדו על השואה, שינסו להפיק לקחים, שימשיכו להחזיק במשא הכבד. כעין מרוץ שליחים אין סופי. לפיד שהוא פיקדון העובר מדור לדור.
למסגרת התנדבותית זו נתתי את השם:
"נוער נאמן זיכרון השואה"
מסגרת זו הוקמה בשנת תש"ס-2000 ופועלת במסגרת הפעילות החינוכית של המכון ללימודי השואה ע"ש חדווה אייבשיץ בחיפה.
תהליך ההבניה של מסגרת – "נוער נאמן זיכרון השואה"הנושא מוצג בפני תלמידי כיתות ט', המתנדבים להיות נאמני זיכרון השואה.
במשך כארבע שנים, תיווצר מסגרת של תלמידים מתנדבים מכיתות ט' עד יב'.
בכיתה ט' יתחיל תהליך המודעות וההכשרה שימשך עד כיתה יב'.
אני מצפה, שהנאמנים, בהיותם בוגרים יותר, ימשיכו להחזיק את לפיד הזיכרון.
היעדים המרכזיים של תוכנית "נוער נאמן זיכרון השואה":
• בני הנוער, נאמני זיכרון השואה יהיו בעלי ידע בנושאים מגוונים בתחום השואה באמצעות תהליך לימוד והכשרה [קיימת תוכנית הכשרה מובנית].
• בני הנוער, נאמני זיכרון השואה יהיו מסוגלים להעביר את הידע אותו רכשו - בבתי הספר ובקהילה.
• הנאמנים ייזמו פעולות בקרב תלמידים ובני נוער ב"חקר" ו"אימוץ" קהילות שנכחדו בשואה.
• בכל שנה, הם יארגנו ימי זיכרון לקהילה שנכחדה בבתי הספר, בתנועות הנוער ובקהילה.
• כל אחד מבני הנוער, יראה עצמו כמעביר מסר, חונך לתלמידים צעירים ומשולב במסגרות חינוכיות וקהילתיות.
• יצא לאור עלון של "נוער נאמן זיכרון השואה".
• יוקם אתר אינטרנט שיופעל ויתוחזק ע"י הנאמנים.
• בני הנוער יעלו את נושא השואה באתרים הרלוונטיים ברשת האינטרנט במסגרת המאבק נגד מכחישי השואה ובאנטישמיות הגוברת והולכת.
• הנאמנים יהיו שותפים בארגון טקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה בבתי הספר ובישוב שבו הם גרים.
• הנאמנים יהיו מעורבים בטכסים "לכל איש יש שם".
• כותבים עבודות בנושא השואה.
• מתנדבים בספריית ביה"ס/בישוב לטיפוח מדור השואה בספריה.
• שותפים בתיעוד ניצולים שעדיין חיים עמנו.
• כותבים מכתבים לחברים בנושא השואה.
• כותבים מאמרים לעיתון התלמידים של ביה"ס.
• כותבים מכתבים לעיתונות הארצית והמקומית ולמדור "קוראים כותבים" בנושאי
שואה ואנטישמיות.
• שותפים ומעורבים בהקמת גרעין של בני נוער בבית הספר ובישוב. הגרעין יהווה
תשתית לדור ההמשך של הנאמנים.
• בני הנוער ידווחו מעת לעת על התנסותם. ההתנסות תתועד.
• אנו מצפים, שבני הנוער ימשיכו בשליחותם גם בהיותם מבוגרים ובעלי משפחות.
בסדנאות שקיימנו לתלמידים המתנדבים, כל משתתף הסביר לחבריו את המניעים להצטרפותו למסגרת "נוער נאמן זיכרון השואה". הנה לקט של דברים שנאמרו באחת הסדנאות:
משתתפת: "גרה בעתלית. כולם מכירים את כולם. ראיתי שכנים עם מספר על היד. אף בכל שנה, אנו מקיימים סדנת פתיחה לבני הנוער החדשים שהצטרפו למסגרת.
משתתפת: "אני לא יודעת היסטוריה. אני רוצה לדעת על ההיסטוריה של עם ישראל, על השואה. לי במשפחה יש ניצולי שואה. סבתא של אימא שלי לא גרה בישראל. סיפרו לי דברים קשים. אני רוצה לראות סרטים. רוצה לדעת יותר חומר מעמיק. בהמשך – אני מבקשת להדריך צעירים יותר ולעסוק בנושא ההכחשה".
משתתף: "רוצה לדעת יותר ממה שלומדים בביה"ס. זיכרון, הפקת לקחים. איך חברה יכולה להגיע להיות חברה נאצית ? איך אנשים יכולים לקיים אידיאולוגיה כזאת?"
משתתף: "ראיתי את סרט הנחשול. אני מסתכל קדימה. צריך לדעת מה קרה כדי שלא פעם לא דיברו. לא ידעתי על המשפחה, ואני מרגישה שעכשיו הזמן לדעת".
משתתפת: "יש גם אנשים שאין להם ניצולי שואה במשפחה ובכל זאת הם צריכים לדעת. אנחנו צריכים להיות מעבירי מסר. להעביר הלאה".
מעֶבֶר לטכסי הזיכרון המתקיימים ביום השואה והגבורה ובעשירי בטבת – יום הקדיש הכללי ויציאה לימי עיון במכונים ללימודי השואה, כמעט שלא עוסקים בנושא השואה בבתי הספר. חוזר מנכ"ל משרד החינוך, מחייב ללמד את נושא השואה בחטיבה העליונה בהיקף של 30 שעות בלבד. לכן, יש חשיבות רבה בהכשרתם של אותם בני הנוער מתנדבים (מכתה ט' ומעלה), כדי שתרמיל הידע והערכים בנושא השואה יהיה מלא יותר וניתֶן בידיהם כלים לעיון עצמי, כדי שיוכלו להתמודד עם "הים הגדול" של ספרים ועדויות בנושא השואה.
נושאי הידע שיוקנו במסגרת ימי העיון ובלמידה עצמית של הנאמנים:
• שנאת ישראל והאנטישמיות.
• עליית הנאציזם – עקרונות, אידיאולוגיה ותעמולה.
• שלטונו של היטלר והחקיקה האנטי יהודית • ליל הבדולח.
• מאגר תעודות ועדויות על רצח היהודים ו"הפתרון הסופי".
• אופני הרצח בגיאיות ההריגה, בגטאות ובמחנות.
• "ועידת ואנזה" • ניסיונות טשטוש והסוואה.
• שלבי יסוד ברדיפות היהודים: פגיעה בהכנסה, החרמת רכוש וכספים, ניצול כוח אדם,בידול, בידוד וריכוז, עקירה וגירוש, אשליה, הטעייה ורמייה.
• החיים בגטאות • החיים במחנות.
• ההנהגה היהודית • המחתרות • המרידה בגטאות.
• קידוש השם וקידוש החיים • עמידה רוחנית ויהודית בשואה.
• צעדות המוות • השחרור ומחנות העקורים.
• ילדים בשואה • חסידי אומות העולם.
• יחס העולם לטרגדיה היהודית • חשבון הדמים • הכחשת שואה.
נוסף על הידע הנ"ל, אנו מקנים לנאמנים מתודות להעברת תכנים ותוכניות וארגון טכסי יום השואה במסגרת בית הספר והקהילה.
השתלבות נאמני זיכרון השואה עם הניצולים - אנשי העדות
במכון ללימודי השואה, בימי העיון, מופיעים מעת לעת ניצולי שואה – אנשי עדות, המספרים לתלמידים את חוויותיהם האישיות.
פעם בשנה מקיים המכון ללימודי השואה, ערב הערכה והוקרה לאנשי העדות.
בטכס שהתקיים ב – 24.9.2000 חשבנו, שמן הראוי לשלב את "נוער נאמן זיכרון השואה" בהתכנסות של ניצולים-אנשי העדות המופיעים בימי העיון בפני ציבור התלמידים. נציגם היה גם דובר בכנס. כנציג ממשיכי לפיד העדות והזיכרון, אמר הנער תום אלכסנדרון את הדברים הבאים:
אורחים נכבדים, ערב טוב!
כמייצג את קבוצת נאמני השואה, אני מברך אתכם היום בברכת שנה טובה ומוצלחת.
מזה כשנתיים אנו חברי הקבוצה ואנוכי מקימי ומייסדי פורום הזיכרון, עושים את מֵרב המאמצים ללמוד וללמד את הנוער החיפאי את ערכי השואה והשלכותיה. הקבוצה מורכבת מבני נוער עולים ובני הארץ, בני כל העדות, אשר לקחו על עצמם את תפקיד נושאי הדגל בשימור השואה על כל נושאיה. מי כמותכם הניצולים מכיר את העובדות המצמררות, וכשאנו נפגשים ושומעים ממקור ראשון את העדויות, אנו משתדלים בכל מאודנו לספוג ולקלוט כמה שיותר למען נוכל להעביר את העובדות לאחרים למטרה הנעלה של "לזכור ולא לשכוח". מובן, שאין ביכולתנו לנחם אתכם הניצולים, אך בהחלט יכולים ורוצים אנו לתקן לכם מעט נחת בעצם הידיעה שגם הנוער רוצה לדעת ולזכור על אף פער הדורות.
אסיים בברכת שנה טובה ואריכות ימים.
תום אלכסנדון
********************************************************
יש לנו חוב גדול לנרצחים בשואה. לקראת יציאתם של התלמידים לשליחות החשוב בהנחלת
זיכרון השואה, חשבתי שמן הראוי להקריא להם את השיר שמצאתיו בספר זיכרון לקהילת מוסטי- ויאֶלקֶה:
אברהם אקנר: "אנו חבים לכם"
אנו חבים לכם מצבה –
לא משיש ולא מגזית,
לא באותיות זהב חרותה
וגם לא יבער בה לפיד.
לא הובלנו אֶתכֶם לקבר ישראל
ולא השתטחנו עליו בחודש אלול,
מקום קבורתכם לא נודע –
ייסורינו הם בלי גבול.
את קברותיכם לא פקדנו,
לא אמרנו קדיש-יתום.
ימי שבעה לא ישבנו –
אי הקבר ואי המקום?
טמנו אתכם בתוך גופינו הפצועים,
עמוק בליבותינו חרוטה הדמות.
צער ויגון מלווים דרכינו,
אבלנו מתמיד – וכל יום התייחדות.
לא הקימונו לכם מצבה,
לא משיש ולא מגזית,
רק מדמעות שקפאו בעינינו
יוקדת בלבנו אש התמיד.
מורים המלווים את התלמידים המתנדבים
הנוער בסדנה משותפת עם אנשי עדות - ניצולי שואה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה