גדעון רפאל בן-מיכאל
חירות רוחנית בשואה
חירות רוחנית בשואה
המאמר פורסם בעיתון "מקור ראשון", יום שלישי ח' ניסן תש"ע,23.3.2010
השעבוד הפיזי במחנות הריכוז וההשמדה היה קשה מנשוא ואכזרי. יהודים שנתפסו בפעילות רוחנית, גזר דינם היה מוות מידי. היהודים לא ויתרו וסיכנו את נפשם למען המשך החיים הרוחניים. הם ידעו היטב ששעבוד רוחני ע"י הגרמנים לא יצלח. הגרמנים לא הצליחו לשלול מהיהודים את החירות הרוחנית.
במחנות לא הייתה כל אפשרות לקיים את סדר הפסח כהלכתו ואפילו לא בחלקו. האסירים היהודים לא ויתרו. הם רצו בכל מאודם לשמור על זהותם היהודית בתנאים הקשים ביותר.
גולדה כ"ץ-קיבל מספרת בעדותה, כיצד "שמרו" על חג הפסח באמצעות הדמיון היוצר. היא וחברותיה קיימו את ליל הסדר "כהלכתו" בזכות נערה חסידית שהביאה עמה סידור תפילה למחנה אושוויץ. את היין, המצות, מאכלי "קערת הסדר" והסעודה עצמה העלו בדמיונם היוצר. זוהי דוגמא עילאית להישרדות באמצעים רוחניים ושמירת הזהות היהודית.
כך היא מספרת: "באושוויץ הכניסו אותנו לצריפים שהיו מיועדים מראש לנשים. ה'קאפואיות' או ה'שטובנדינסט' [הממונות על הצריפים], בלי הבדל אם היו גרמניות או יהודיות, התייחסו אלינו בלי רחמים, גידפו והרביצו, הרעיבו על כל דבר של מה בכך.
בין הנערות שהובאו באותה עת לאושוויץ – קיץ 1944 – הייתה נערה מבית חסידי. היא הביאה אִתָה סידור קטן שקיבלה מאביה החסיד. בצד העטיפה בפנים הודבק "לוח" יהודי בכתב-יד, בו פורטו כל חגי ומועדי ישראל. כל הנערות השגיחו, בסודי-סודות, בשבע עיניים על האוצר הזה שחלילה לא תשלוט בו עינא בישא. בשעה שהיינו בטוחות שכל בעלי התפקידים נעלמו מן הצריף, הוציאה הנערה את האוצר והתחילה להקריא לפנינו פרקי תהילים. היא קראה את הפסוקים בהדגשה מיוחדת, כמו למשל, תיאור ההולם אותנו: 'כמוץ אשר תנדפנו רוח', וכולנו הקשבנו בנשימה עצורה. הנערה המשיכה לקרוא, ובעינינו הייתה נראית כמו דבורה הנביאה – "אז ישובו רשעים לשאולה", "וברשת זו טמנו, נלכדה רגלם"... היא ידעה לתרגם ולהסביר את משמעות הפסוקים. דבריה היו לנו כצרי, כתרופת-פלא, התעודדנו והתנחמנו. הזלנו דמעות של רגיעה. באותן שעות הלילה פסוקי התהילים של הנערה מהונגריה, עוררו בנו תקווה.
ימים ספורים לפני חג הפסח, כפי שצוין ב"לוח", שאלנו את הנערה החסידית, מה היא חושבת, איך נוכל לערוך את ה"סדר" בתוך כל הסחי והלכלוך שבצריף? מצה אין לרפואה?
יום לפני פסח אמרה לנו הנערה, בשעות הערב המאוחרת, שהיא חושבת שמחר, בליל הסדר, נערוך את ה'סדר' לאחר חצות הלילה, בדיוק כפי שערכו את הסדר האנוסים בספרד. ואשר בנוגע למצות ושאר אביזרים השייכים לטקס הסדר, כל אחת תחשוב בדמיונה כאילו המצות, היין ושאר הדברים הנחוצים לסדר אמנם קיימים, כפי שהיינו רגילות, כל אחת אצל הוריה בבית. אני – אמרה הנערה מהונגריה – אקרא את ה"הגדה" מתוך הסידור. כל אחת מכן תדליק נרות החג בדמיונה. אני אקדש על הכוס, ואתן תלקקו באצבע על שפתותיכן, כאילו אתן שותות מיין הקידוש, ותאמרו 'אמן'!
אכן היה זה ליל-שימורים שיישאר חרות בזיכרוני לכל ימי חיי. ה'סדר' ארך עד אור הבוקר. בגלל השעה המאוחרת וכן בגלל הפחד שמא נופרע באמצע, דילגה הנערה החסידית על כמה קטעי פזמונים מן ה'ההגדה', וסיימנו ב"חסל סידור פסח כהלכתו" ו"לשנה הבאה בירושלים!".
השעבוד הפיזי במחנות הריכוז וההשמדה היה קשה מנשוא ואכזרי. יהודים שנתפסו בפעילות רוחנית, גזר דינם היה מוות מידי. היהודים לא ויתרו וסיכנו את נפשם למען המשך החיים הרוחניים. הם ידעו היטב ששעבוד רוחני ע"י הגרמנים לא יצלח. הגרמנים לא הצליחו לשלול מהיהודים את החירות הרוחנית.
במחנות לא הייתה כל אפשרות לקיים את סדר הפסח כהלכתו ואפילו לא בחלקו. האסירים היהודים לא ויתרו. הם רצו בכל מאודם לשמור על זהותם היהודית בתנאים הקשים ביותר.
גולדה כ"ץ-קיבל מספרת בעדותה, כיצד "שמרו" על חג הפסח באמצעות הדמיון היוצר. היא וחברותיה קיימו את ליל הסדר "כהלכתו" בזכות נערה חסידית שהביאה עמה סידור תפילה למחנה אושוויץ. את היין, המצות, מאכלי "קערת הסדר" והסעודה עצמה העלו בדמיונם היוצר. זוהי דוגמא עילאית להישרדות באמצעים רוחניים ושמירת הזהות היהודית.
כך היא מספרת: "באושוויץ הכניסו אותנו לצריפים שהיו מיועדים מראש לנשים. ה'קאפואיות' או ה'שטובנדינסט' [הממונות על הצריפים], בלי הבדל אם היו גרמניות או יהודיות, התייחסו אלינו בלי רחמים, גידפו והרביצו, הרעיבו על כל דבר של מה בכך.
בין הנערות שהובאו באותה עת לאושוויץ – קיץ 1944 – הייתה נערה מבית חסידי. היא הביאה אִתָה סידור קטן שקיבלה מאביה החסיד. בצד העטיפה בפנים הודבק "לוח" יהודי בכתב-יד, בו פורטו כל חגי ומועדי ישראל. כל הנערות השגיחו, בסודי-סודות, בשבע עיניים על האוצר הזה שחלילה לא תשלוט בו עינא בישא. בשעה שהיינו בטוחות שכל בעלי התפקידים נעלמו מן הצריף, הוציאה הנערה את האוצר והתחילה להקריא לפנינו פרקי תהילים. היא קראה את הפסוקים בהדגשה מיוחדת, כמו למשל, תיאור ההולם אותנו: 'כמוץ אשר תנדפנו רוח', וכולנו הקשבנו בנשימה עצורה. הנערה המשיכה לקרוא, ובעינינו הייתה נראית כמו דבורה הנביאה – "אז ישובו רשעים לשאולה", "וברשת זו טמנו, נלכדה רגלם"... היא ידעה לתרגם ולהסביר את משמעות הפסוקים. דבריה היו לנו כצרי, כתרופת-פלא, התעודדנו והתנחמנו. הזלנו דמעות של רגיעה. באותן שעות הלילה פסוקי התהילים של הנערה מהונגריה, עוררו בנו תקווה.
ימים ספורים לפני חג הפסח, כפי שצוין ב"לוח", שאלנו את הנערה החסידית, מה היא חושבת, איך נוכל לערוך את ה"סדר" בתוך כל הסחי והלכלוך שבצריף? מצה אין לרפואה?
יום לפני פסח אמרה לנו הנערה, בשעות הערב המאוחרת, שהיא חושבת שמחר, בליל הסדר, נערוך את ה'סדר' לאחר חצות הלילה, בדיוק כפי שערכו את הסדר האנוסים בספרד. ואשר בנוגע למצות ושאר אביזרים השייכים לטקס הסדר, כל אחת תחשוב בדמיונה כאילו המצות, היין ושאר הדברים הנחוצים לסדר אמנם קיימים, כפי שהיינו רגילות, כל אחת אצל הוריה בבית. אני – אמרה הנערה מהונגריה – אקרא את ה"הגדה" מתוך הסידור. כל אחת מכן תדליק נרות החג בדמיונה. אני אקדש על הכוס, ואתן תלקקו באצבע על שפתותיכן, כאילו אתן שותות מיין הקידוש, ותאמרו 'אמן'!
אכן היה זה ליל-שימורים שיישאר חרות בזיכרוני לכל ימי חיי. ה'סדר' ארך עד אור הבוקר. בגלל השעה המאוחרת וכן בגלל הפחד שמא נופרע באמצע, דילגה הנערה החסידית על כמה קטעי פזמונים מן ה'ההגדה', וסיימנו ב"חסל סידור פסח כהלכתו" ו"לשנה הבאה בירושלים!".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה