גדעון רפאל בן-מיכאל
הגיבורים הנשכחים
הגיבורים הנשכחים
המאמר פורסם בעיתון "מקור ראשון", ד' שבט תש"ע, 19.1.2010
כאשר אני קורא את העדויות מגיאיות ההריגה וממחנות ההשמדה המתעדים את ייסורי העם היהודי באירופה תחת שלטון קלגסי הנאצים - הגרמנים, עולים וצצים מראות שואה קשים של השמדת גברים, נשים, זקנים וטף.
נוכח מעשי ההרס והזוועה ורמיסת המוסר האנושי של השלטון הנאצי, אני מוצא את עצמי יום אחד, מעיין וחוקר את קורותיהם ומעשיהם של אותם מעטים- מצילים- חסידי אומות העולם, שהצילו יהודים באומץ לב תוך כדי סיכון חיים ובהכרעה אישית מוסרית - לסייע בהצלת יהודים.
עלינו לדעת היטב כי מספר חסידי אומות העולם היה מזערי מאד לנוכח הצרכים המרובים והדחופים להצלת יהודים.
הרוב המכריע של אוכלוסיית אירופה עמד מנגד בפאסיביות ואדישות נוראה. לא רק שלא הצילו יהודים, אפילו לא מחו והתנגדו. מאמצי ההצלה היו נדירים. המצילים לא היו מנהיגי החברה או מנהיגים פוליטיים. רוב המצילים היו מפשוטי העם. אנשים נדירים, אצילי נפש, בעלי נורמות ערכיות מוסריות גבוהות.
במחקרי, מצאתי חסידי אומות עולם שקיבלו את האות על מעשיהם בהיותם ילדים.
ניצול השואה יורם שנקר-מרון, יליד העיר ז'יצ'וב ע"י לבוב סיפר כי בהיותו ילד בשנים
1944-1943 ניצל ונשאר בחיים הודות למשפחת לביצקי.
אלכסנדר לביצקי הייה מעביר אותו ממקום מגורים אחד לשני והחביא אותו מפני הגרמנים. נכדתו, ירוסלאבה לביצקי , שהייתה אז בת 9-8 שיחקה עמו, כאילו הייתה אחותו.
כאשר המצב הייה מסוכן, הביאה לו אוכל למקום מחבואו בתוך תיק של בית הספר.
זאת עשתה גם כשהיו גרים עוד בגטו. היא הייתה נכנסת לגטו עם תיק בית הספר, מתחמקת מידי שוטרים גרמנים ואוקראינים ומביאה מצרכי מזון. במעשים אלה סיכנה את עצמה ואת משפחתה. בזכותה שרד ונשאר בחיים.
בתוככי גטו ורשה, גרה משפחת שאלוג, משפחה נוצרית יחידה שנשארה לגור ב"גטו הקטן" בין היהודים. בנה יאז'י, שהיה בן 10 התחיל את שנת לימודיו מחוץ לגטו – בצד "הארי". הוא קיבל מהשלטון הגרמני רישיון מעבר, כדי שיוכל להמשיך בלימודיו. יהודי הגטו ניצלו סיטואציה זו. באמצעות יאז'י היו מעבירים לצד ה"ארי" מכתבים והודעות למכריהם והוא הביא חזרה את תשובותיהם לגטו. יחד עם התשובות הביא ליהודי הגטו דברי מאכל שונים.
כך פעל יאז'י במשך שנתיים עד דצמבר 1942, עד חיסולו של ה"גטו הקטן". משפחתו הועברה בתוקף צו גרמני לצד ה"ארי".
השומרים הגרמנים אשר עמדו ליד שער הגטו, היו בודקים בצורה יסודית את כל היוצאים והחוזרים. הביקורת הייתה קשה. כאשר נתפס אדם עם "משלוח" שיועד לגטו, השומרים היו מתנהגים אליו בטירוף דעת, מכים ומענים אותו באכזריות רבה. כך קרה ליאז'י. יום אחד הגרמנים תפסו אותו עם ה"משלוח". כדרכם, הם עינו אותו קשות וגרמו לחבלות חמורות בגופו.
בדצמבר 1942 הועברו יאז'י והוריו לצד ה"ארי". הוא לא הפסיק את מעשיו והמשיך להושיט את עזרתו הברוכה ליהודי הגטו ובמקום מוסכם היה מופיע על יד חומת הגטו ודרך חור מוסתר היה מעביר למכרים וידידים יהודים מזון ודברים נוספים. כך פעל יאז'י ואמו עד פרוץ המרד הפולני בחודש אוגוסט 1944.
כאשר יחידות ס.ס ביצעו פוגרום בגטו חמלניצקי שאוקראינה, הצליחה סוניה ברנשטיין ואמה לשרוד בדרך נס.
מיד לאחר הפוגרום הגיעה אלכסנדרה מלניק, שהייתה אמה של אחת מחברותיה של סוניה לשער הגטו. תוך כדי סיכון רב, לקחה אותה ואת אמה למקום מסתור. אלכסנדרה הייתה אוקראינית והמעשה אותו ביצעה, היה מעשה של גבורה מיוחדת.
בגלל מעשה מעין זה, היו נוהגים הגרמנים לחסל את כל משפחת המצילים עם ילדיהם וכמובן, היו מחסלים את אותם היהודים אשר אותם ניסו להציל. החיסול היה מתבצע בכיכר המרכזית של העיר בנוכחות ההמון.
משפחת מלניק כללה ארבע נפשות, האם אלכסנדרה ושלושת ילדיה: הבת הבכורה טאיסיה בת 16, הבן ויקטור בן 13 והבת גלינה בת 10. אב המשפחה נרצח ב-1938 בחיסולים שביצע ממשל סטאלין.
משפחת מלניק הייתה משפחה נזקקת. חיו בעוני מחריד. הם היו מתחלקים עם סוניה ואמה בכל אשר היה להם - אוכל, בגדים ומגורים. המשפחה ידעה המון כאב וצער, אך את צלם האנוש לא איבדה לעולם.
ילדי משפחת מלניק גילו בגרות יוצאת דופן ועזרו לסוניה ואמה להסתתר במשך כל תקופת המלחמה ושמרו על שתיקה, גם כאשר שכנים סקרניים ניסו לסחוט מהם מידע כלשהו, לאחר שחשדו באמם שהיא מסתירה יהודים. הן הסתתרו אצל משפחת מלניק כל תקופת המלחמה.
בימים מסוכנים במיוחד הובילו אותם הילדים ליערות ומקומות מסתור והיו מביאים להם אוכל כל מספר ימים. לאחר מכן, היו באים לקחת אותם חזרה לביתם.
מעשי הילדים היו כרוכים בסכנת חיים, אך הילדים עשו הכל עם לב פתוח תוך כדי אתגר – לעזור ולהציל!.
כאשר אני קורא את העדויות מגיאיות ההריגה וממחנות ההשמדה המתעדים את ייסורי העם היהודי באירופה תחת שלטון קלגסי הנאצים - הגרמנים, עולים וצצים מראות שואה קשים של השמדת גברים, נשים, זקנים וטף.
נוכח מעשי ההרס והזוועה ורמיסת המוסר האנושי של השלטון הנאצי, אני מוצא את עצמי יום אחד, מעיין וחוקר את קורותיהם ומעשיהם של אותם מעטים- מצילים- חסידי אומות העולם, שהצילו יהודים באומץ לב תוך כדי סיכון חיים ובהכרעה אישית מוסרית - לסייע בהצלת יהודים.
עלינו לדעת היטב כי מספר חסידי אומות העולם היה מזערי מאד לנוכח הצרכים המרובים והדחופים להצלת יהודים.
הרוב המכריע של אוכלוסיית אירופה עמד מנגד בפאסיביות ואדישות נוראה. לא רק שלא הצילו יהודים, אפילו לא מחו והתנגדו. מאמצי ההצלה היו נדירים. המצילים לא היו מנהיגי החברה או מנהיגים פוליטיים. רוב המצילים היו מפשוטי העם. אנשים נדירים, אצילי נפש, בעלי נורמות ערכיות מוסריות גבוהות.
במחקרי, מצאתי חסידי אומות עולם שקיבלו את האות על מעשיהם בהיותם ילדים.
ניצול השואה יורם שנקר-מרון, יליד העיר ז'יצ'וב ע"י לבוב סיפר כי בהיותו ילד בשנים
1944-1943 ניצל ונשאר בחיים הודות למשפחת לביצקי.
אלכסנדר לביצקי הייה מעביר אותו ממקום מגורים אחד לשני והחביא אותו מפני הגרמנים. נכדתו, ירוסלאבה לביצקי , שהייתה אז בת 9-8 שיחקה עמו, כאילו הייתה אחותו.
כאשר המצב הייה מסוכן, הביאה לו אוכל למקום מחבואו בתוך תיק של בית הספר.
זאת עשתה גם כשהיו גרים עוד בגטו. היא הייתה נכנסת לגטו עם תיק בית הספר, מתחמקת מידי שוטרים גרמנים ואוקראינים ומביאה מצרכי מזון. במעשים אלה סיכנה את עצמה ואת משפחתה. בזכותה שרד ונשאר בחיים.
בתוככי גטו ורשה, גרה משפחת שאלוג, משפחה נוצרית יחידה שנשארה לגור ב"גטו הקטן" בין היהודים. בנה יאז'י, שהיה בן 10 התחיל את שנת לימודיו מחוץ לגטו – בצד "הארי". הוא קיבל מהשלטון הגרמני רישיון מעבר, כדי שיוכל להמשיך בלימודיו. יהודי הגטו ניצלו סיטואציה זו. באמצעות יאז'י היו מעבירים לצד ה"ארי" מכתבים והודעות למכריהם והוא הביא חזרה את תשובותיהם לגטו. יחד עם התשובות הביא ליהודי הגטו דברי מאכל שונים.
כך פעל יאז'י במשך שנתיים עד דצמבר 1942, עד חיסולו של ה"גטו הקטן". משפחתו הועברה בתוקף צו גרמני לצד ה"ארי".
השומרים הגרמנים אשר עמדו ליד שער הגטו, היו בודקים בצורה יסודית את כל היוצאים והחוזרים. הביקורת הייתה קשה. כאשר נתפס אדם עם "משלוח" שיועד לגטו, השומרים היו מתנהגים אליו בטירוף דעת, מכים ומענים אותו באכזריות רבה. כך קרה ליאז'י. יום אחד הגרמנים תפסו אותו עם ה"משלוח". כדרכם, הם עינו אותו קשות וגרמו לחבלות חמורות בגופו.
בדצמבר 1942 הועברו יאז'י והוריו לצד ה"ארי". הוא לא הפסיק את מעשיו והמשיך להושיט את עזרתו הברוכה ליהודי הגטו ובמקום מוסכם היה מופיע על יד חומת הגטו ודרך חור מוסתר היה מעביר למכרים וידידים יהודים מזון ודברים נוספים. כך פעל יאז'י ואמו עד פרוץ המרד הפולני בחודש אוגוסט 1944.
כאשר יחידות ס.ס ביצעו פוגרום בגטו חמלניצקי שאוקראינה, הצליחה סוניה ברנשטיין ואמה לשרוד בדרך נס.
מיד לאחר הפוגרום הגיעה אלכסנדרה מלניק, שהייתה אמה של אחת מחברותיה של סוניה לשער הגטו. תוך כדי סיכון רב, לקחה אותה ואת אמה למקום מסתור. אלכסנדרה הייתה אוקראינית והמעשה אותו ביצעה, היה מעשה של גבורה מיוחדת.
בגלל מעשה מעין זה, היו נוהגים הגרמנים לחסל את כל משפחת המצילים עם ילדיהם וכמובן, היו מחסלים את אותם היהודים אשר אותם ניסו להציל. החיסול היה מתבצע בכיכר המרכזית של העיר בנוכחות ההמון.
משפחת מלניק כללה ארבע נפשות, האם אלכסנדרה ושלושת ילדיה: הבת הבכורה טאיסיה בת 16, הבן ויקטור בן 13 והבת גלינה בת 10. אב המשפחה נרצח ב-1938 בחיסולים שביצע ממשל סטאלין.
משפחת מלניק הייתה משפחה נזקקת. חיו בעוני מחריד. הם היו מתחלקים עם סוניה ואמה בכל אשר היה להם - אוכל, בגדים ומגורים. המשפחה ידעה המון כאב וצער, אך את צלם האנוש לא איבדה לעולם.
ילדי משפחת מלניק גילו בגרות יוצאת דופן ועזרו לסוניה ואמה להסתתר במשך כל תקופת המלחמה ושמרו על שתיקה, גם כאשר שכנים סקרניים ניסו לסחוט מהם מידע כלשהו, לאחר שחשדו באמם שהיא מסתירה יהודים. הן הסתתרו אצל משפחת מלניק כל תקופת המלחמה.
בימים מסוכנים במיוחד הובילו אותם הילדים ליערות ומקומות מסתור והיו מביאים להם אוכל כל מספר ימים. לאחר מכן, היו באים לקחת אותם חזרה לביתם.
מעשי הילדים היו כרוכים בסכנת חיים, אך הילדים עשו הכל עם לב פתוח תוך כדי אתגר – לעזור ולהציל!.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה