גדעון רפאל בן-מיכאל
''הכל נופץ לרסיסים''
פורסם בעיתון "הצופה", טז חשוון תשס"ה, 31.10.2004
פוגרום "ליל הבדולח" שהתרחש ברחבי גרמניה ואוסטריה בין ה-9 ל- 10 בנובמבר 1938 בא לדברי הגרמנים כתוצאה מרציחתו של המזכיר השלישי בשגרירות גרמניה בפריס ארנסט פון ראט, בידי צעיר יהודי פולני בן שבע-עשרה בשם הרשל גרינשפאן. הצעיר התנקש בחיי פון ראט אחרי שמשפחתו גורשה יחד עם עוד 17,000 יהודים בעלי אזרחות פולנית שחיו בגרמניה, לשטח הפקר שבין שתי המדינות.
אנו יודעים היטב שזאת לא הסיבה, אלא העילה להמשך תוכניתם של הגרמנים לרדיפתם של היהודים. על פי תוצאותיו של "ליל הבדולח", אנו רואים שהפוגרום תוכנן היטב ע"י השלטון הגרמני. בפוגרום נופצו זכוכיות של מאות חנויות ובתי עסק של יהודים ואח"כ נשדדו. שברי הזכוכית שכיסו את המדרכות נתנו לפוגרום את שמו "ליל הבדולח". 267 בתי כנסת הוצתו ונהרסו, הותקפו ונפגעו כ-30,000 יהודים. בעלי ההשפעה ומנהיגי הציבור היהודי נעצרו, לעתים קרובות על פי רשימות מוכנות מראש. העצורים נשלחו למחנות הריכוז, בהן התייחס אליהם הס.ס באכזריות רבה. 91 יהודים נהרגו, בנוסף למאות היהודים שנספו במחנות הריכוז. אחרי תום הפרעות המשיכו השלטונות הנאציים בהשלמת תהליך הרדיפות אחרי היהודים ו"ניקוי" גרמניה מיהודים ע"י החשת ההגירה, בידודם הגמור של היהודים מן האוכלוסייה הכללית וחיסול הקהילות היהודיות שבסופו של תהליך הביא להשמדתם.
ההיסטוריה מלמדת אותנו, כי שריפת ספרי תורה, ספרי קודש והצתת בתי-כנסת קודמת לחורבן קהילות ישראל ולהשמדתם. הגרמנים ידעו, כי כדי להשמיד את העם היהודי יש להקדים ולהכרית את יצירותיו הרוחניות ולקעקע את השפעתם המוסרית. משום כך התריעו והכריזו מלחמה על "רוח" ישראל עוד לפני שהתחילו בתהליך השמדת עמנו.
לשריפת בתי הכנסת יחד עם ספרי התורה וספרות הקודש הייתה מגמה ברורה - לפגוע בנכסי הרוח של העם היהודי ובקודשיו. יש לנו עדויות רבות, כיצד הכבאים הגרמניים עמדו מנגד בעת שריפת בתי הכנסת. הם לא עשו מאומה לכיבוי הדליקה. היה להם תפקיד אחד למנוע את התפשטות השריפה לבתי הגרמנים. מהעדויות עולה, שהפורעים לא רק שרפו את בתי הכנסת, אלא הם הוסיפו חטא על פשע וזרקו יריעות קלף קרועות שחוללו לשירותים.
נמצאת בידינו עדותו של הרב חיים לויעֵר מהעיר מנהיים ממכתב ששיגר לרב ד"ר יצחק אונא בירושלים: "בשעה 6 בבוקר של יום 10 בנובמבר, כשעמדתי להתלבש, נשמעו שלוש יריות תותח כסימן של שעת האפס.. שמענו חבטות חזקות ופריצת דלתותיהם של ביתנו ושל בית הכנסת, קולות ניפוץ וריסוק בבית התפילה, שם נופץ הכול לרסיסים… למטה בחצר השתוללו הפורצים והאספסוף במדים. בית הכנסת, חדר הלימוד וכו' כבר נחרבו. ברחוב לפני חנותו של מר אופנהיימר נשרפו לעינינו ספרים וספרי תורה… שני בתי כנסת נחרבו, כמעט כל חברי מועצת בית הכנסת נעצרו ונשלחו לדכאו...".
הצוררים הגרמנים לא הצליחו במשימתם השטנית. עם ישראל קם מעפרו ושיקמנו את עולם התורה הפורח כיום.
מה משמעות הישרדותנו מהשואה? עבורי התשובה ברורה: עלינו להגדיל תורה ולהאדיר, לדאוג לקיומה וביצורה של היהדות בקרב כל עם ישראל, ולשמור על המדינה היטב גם ברוח וגם בחומר. ידע כל יהודי בכל אתר ואתר. יש לנו מדינה משלנו, מקלט בטוח לכל העם היהודי. מדינה, שבה מתרחשים חיי רוח ויצירה יהודית בביטחון אישי ולאומי.
''הכל נופץ לרסיסים''
פורסם בעיתון "הצופה", טז חשוון תשס"ה, 31.10.2004
פוגרום "ליל הבדולח" שהתרחש ברחבי גרמניה ואוסטריה בין ה-9 ל- 10 בנובמבר 1938 בא לדברי הגרמנים כתוצאה מרציחתו של המזכיר השלישי בשגרירות גרמניה בפריס ארנסט פון ראט, בידי צעיר יהודי פולני בן שבע-עשרה בשם הרשל גרינשפאן. הצעיר התנקש בחיי פון ראט אחרי שמשפחתו גורשה יחד עם עוד 17,000 יהודים בעלי אזרחות פולנית שחיו בגרמניה, לשטח הפקר שבין שתי המדינות.
אנו יודעים היטב שזאת לא הסיבה, אלא העילה להמשך תוכניתם של הגרמנים לרדיפתם של היהודים. על פי תוצאותיו של "ליל הבדולח", אנו רואים שהפוגרום תוכנן היטב ע"י השלטון הגרמני. בפוגרום נופצו זכוכיות של מאות חנויות ובתי עסק של יהודים ואח"כ נשדדו. שברי הזכוכית שכיסו את המדרכות נתנו לפוגרום את שמו "ליל הבדולח". 267 בתי כנסת הוצתו ונהרסו, הותקפו ונפגעו כ-30,000 יהודים. בעלי ההשפעה ומנהיגי הציבור היהודי נעצרו, לעתים קרובות על פי רשימות מוכנות מראש. העצורים נשלחו למחנות הריכוז, בהן התייחס אליהם הס.ס באכזריות רבה. 91 יהודים נהרגו, בנוסף למאות היהודים שנספו במחנות הריכוז. אחרי תום הפרעות המשיכו השלטונות הנאציים בהשלמת תהליך הרדיפות אחרי היהודים ו"ניקוי" גרמניה מיהודים ע"י החשת ההגירה, בידודם הגמור של היהודים מן האוכלוסייה הכללית וחיסול הקהילות היהודיות שבסופו של תהליך הביא להשמדתם.
ההיסטוריה מלמדת אותנו, כי שריפת ספרי תורה, ספרי קודש והצתת בתי-כנסת קודמת לחורבן קהילות ישראל ולהשמדתם. הגרמנים ידעו, כי כדי להשמיד את העם היהודי יש להקדים ולהכרית את יצירותיו הרוחניות ולקעקע את השפעתם המוסרית. משום כך התריעו והכריזו מלחמה על "רוח" ישראל עוד לפני שהתחילו בתהליך השמדת עמנו.
לשריפת בתי הכנסת יחד עם ספרי התורה וספרות הקודש הייתה מגמה ברורה - לפגוע בנכסי הרוח של העם היהודי ובקודשיו. יש לנו עדויות רבות, כיצד הכבאים הגרמניים עמדו מנגד בעת שריפת בתי הכנסת. הם לא עשו מאומה לכיבוי הדליקה. היה להם תפקיד אחד למנוע את התפשטות השריפה לבתי הגרמנים. מהעדויות עולה, שהפורעים לא רק שרפו את בתי הכנסת, אלא הם הוסיפו חטא על פשע וזרקו יריעות קלף קרועות שחוללו לשירותים.
נמצאת בידינו עדותו של הרב חיים לויעֵר מהעיר מנהיים ממכתב ששיגר לרב ד"ר יצחק אונא בירושלים: "בשעה 6 בבוקר של יום 10 בנובמבר, כשעמדתי להתלבש, נשמעו שלוש יריות תותח כסימן של שעת האפס.. שמענו חבטות חזקות ופריצת דלתותיהם של ביתנו ושל בית הכנסת, קולות ניפוץ וריסוק בבית התפילה, שם נופץ הכול לרסיסים… למטה בחצר השתוללו הפורצים והאספסוף במדים. בית הכנסת, חדר הלימוד וכו' כבר נחרבו. ברחוב לפני חנותו של מר אופנהיימר נשרפו לעינינו ספרים וספרי תורה… שני בתי כנסת נחרבו, כמעט כל חברי מועצת בית הכנסת נעצרו ונשלחו לדכאו...".
הצוררים הגרמנים לא הצליחו במשימתם השטנית. עם ישראל קם מעפרו ושיקמנו את עולם התורה הפורח כיום.
מה משמעות הישרדותנו מהשואה? עבורי התשובה ברורה: עלינו להגדיל תורה ולהאדיר, לדאוג לקיומה וביצורה של היהדות בקרב כל עם ישראל, ולשמור על המדינה היטב גם ברוח וגם בחומר. ידע כל יהודי בכל אתר ואתר. יש לנו מדינה משלנו, מקלט בטוח לכל העם היהודי. מדינה, שבה מתרחשים חיי רוח ויצירה יהודית בביטחון אישי ולאומי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה