גדעון רפאל בן-מיכאל

תמרורי אזהרה

פורסם בעיתון "הצופה", יז בתשרי תשס"ז,7.11.2006

בימים אלה אנו מציינים 68 שנה לפוגרום "ליל הבדולח" שאירע ברחבי גרמניה בלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938. הפוגרום תואר רשמית כהתפרצות ספונטנית שבאה בתגובה על רציחתו של המזכיר השלישי בשגרירות גרמניה בפריס, ארנסט פון ראט, בידי צעיר יהודי פולני בן שבע-עשרה, הרשל גרינשפן. הצעיר התנקש בחיי פון ראט אחרי שמשפחתו גורשה יחד עם עוד 17,000 יהודים בעלי אזרחות פולנית שחיו בגרמניה לשטח הפקר שבין שתי המדינות. הפרעות היו שיא חדש של סדרת התקפות על היהודים בגרמניה ואוסטריה, שהחלו עם ה'אנשלוס' (סיפוח אוסטריה לגרמניה) במרס 1938 ונטלו בהם חלק כמעט כל גורמי הממשל הנאצי. צווים וחוקים פגעו במעמדם האישי והציבורי של היהודים והחריפו את בידודם מן החברה הכללית.

בעקבות ההתנקשות ב-7 בנובמבר בה נפצע פון ראט יצא ה- Voelkischer Beobachter, ביטאונה הרשמי של המפלגה הנאצית, במאמר ראשי מתלהם נגד היהודים, ובעקבותיו החלו כבר ב-8 בנובמבר פרעות ביהודים במקומות שונים בגרמניה. עם מותו של פון ראט ב-9 בנובמבר, רמז גבלס בנאום שנשא בפני ה"לוחמים הוותיקים" של המפלגה הנאצית שהגיע הזמן לפעול נגד היהודים. כבר באותו לילה נשלחו ההנחיות הדרושות לכל רחבי המדינה, והס.ס עודד את ההמון לקחת חלק בפרעות. חלונות ראווה נופצו והחנויות הפרוצות נשדדו. שברי הזכוכית שכיסו את המדרכות נתנו לפוגרום את שמו "ליל הבדולח" או "ליל הזכוכיות המנופצות". למעלה מ-1000 בתי כנסת הוצתו ונהרסו, בתי היהודים הותקפו ויהודים רבים נפגעו. כ-30,000 יהודים, רובם אמידים ובעלי השפעה, נעצרו, לעתים קרובות על פי רשימות מוכנות מראש.

העצורים נשלחו למחנות הריכוז. אחרי תום הפרעות המשיכו השלטונות הנאציים בהשלמת תהליך האריזציה לטובת המדינה, החשת ההגירה ובידודם הגמור של היהודים מן האוכלוסייה הכללית, וחיסול הקהילות היהודיות. אסירי מחנות הריכוז ששרדו שוחררו מי להגירה מיידית ומי לאריזציה של רכושו, ורבים מהם לשני הדברים כאחד. ב – 14.10.1938 קבע גרינג, כי על היהודים להסתלק סופית מן החיים הכלכליים. "ליל הבדולח" נתן לו את ההזדמנות לנשל את היהודים באופן מתוכנן ומסודר, והעיקר להחרים את רכושם לקופת המדינה. בישיבה שהתקיימה ב- 12.11.1938 דובר על הקמת גטאות והגבלת תנועתם של יהודי הרייך. גרינג סיכם את המגמה החדשה: "לא הייתי רוצה להיות יהודי בגרמניה". לאחר הישיבה ניגשו למעשים. הוטל קנס של מיליארד מארק על יהודי גרמניה ונקבע כי נזקי הפוגרום ישולמו על חשבונם. נתפרסמה שורה של תקנות: על היהודים למסור את עסקיהם עד 1.1.1939 לשלטונות. עסקים אלה נמכרו אח"כ לארים, כשרק אחוז קטן מערכם נרשם על שם היהודים שהוכרחו להפקיד את הסכום בבנקים לחשבונות חיסכון. נאסר על היהודים לעסוק במסחר ובמלאכה. הם נתחייבו למסור את כל נכסי דלא-ניידי שברשותם ולהפקיד את ניירות-הערך, למסור את כל דברי הערך בזהב, כסף וחפצי אמנות למשרדי הממשלה שנפתחו במיוחד לשם כך. כל היהודים גורשו מהאוניברסיטאות ובתי הספר הגרמניים. נאסר עליהם להיכנס למוסדות ציבוריים, אולמי קולנוע וקונצרטים, מוזיאונים וכדומה. נשללו מהם רשיונות הנהיגה ורשיונות הרכב. כן נשללו הרשיונות מרופאי שיניים, רופאים וטרינריים ורוקחים יהודים. יהדות גרמניה היתה לאבק אדם ועל ראשה ריחפה אימת העתיד, כפי שנכתב בעיתון ה-ס.ס - Das Schwarze Korps: "המשימה היא חיסולה הממשי והסופי של היהדות בגרמניה, השמדתה ללא שריד". העולם היה אדיש ואטום למעשי הגרמנים. אף אחת מאומות העולם לא הגיבה על מעשיה החמורים של גרמניה.

בעקבות "ליל הבדולח", ב-13 במאי 1939, יצאה הספינה "סנט לואיס" מהעיר המבורג שבגרמניה, כשעל סיפונה 936 פליטים. הספינה הפליגה לקובה בתקווה למצוא שם מקלט לפליטים, אך שלטונות קובה הודיעו על ביטול אשרות הכניסה שניתנו ליהודים. הספינה המשיכה לכיוון ארצות הברית, אך גם זו סירבה לקלוט את היהודים, חרף אישורי הכניסה שקיבלו 734 מנוסעיה. אחרי שהספינה היטלטלה בים כחודש ימים, הודיעו הולנד, בלגיה, צרפת ובריטניה על נכונותן לקלוט את היהודים, והאונייה הוחזרה לאירופה . אירגון הג'וינט האמריקני פנה אל הסוכנות היהודית בבקשה לקבלת רשיונות הגירה לארץ ישראל, אך זו סירבה. רוב פליטי "סנט לואיס" ניספו מאוחר יותר בשואה, עם כיבושן של מרבית המדינות הללו בידי הגרמנים. סיפור זה ממחיש לנו כי לא היתה ארץ מקלט ליהודים בתקופה זו.

פוגרום "ליל הבדולח" היה אירוע הפתיחה לשואה שתתרחש מאוחר יותר ברחבי אירופה. הכתובת היתה על הקיר. היהודים לא הסיקו מסקנות אופרטיביות ובוודאי לא אומות העולם. בימים אלה אנו שומעים את הכרזותיו של נשיא אירן על רצונו לחסל את מדינת ישראל והודעותיהם של ראשי החמס כי אין זכות לקיום מדינה יהודית בארץ-ישראל. הפעם עלינו להיות ערים ודרוכים. חובתה של ממשלת ישראל להיות ערה לקולות הנשמעים. עליה לנקוט צעדים הסברתיים וביטחוניים למניעת מימוש רעיונותיהם של שונאי ישראל.